חנה יגר – עבודות 2008

מחשבות בעקבות  התערוכה: עבודות / מעין אמיר

הכלא של המבט:

מושאי הציור בתערוכה הם בעלי מקצוע: שרברב, מאבטח, זונה, לצד אלו, סביבה ביתית. מושאי הציור חסרי עיניים.הם אינם מחליפים מבט, האם אינם מחזירים מבט. האמנית מתבוננת בעיניים העצומות, נועצת מבט דווקא בגב- המבט האסור מייצר עולם חסר פרופורציה שמהדהד את שאלת הבעלות על המבט.

הקפיטליזם המעוור:

העולם הקפיטליסטי הוא עולם מקצועי, עולם שפרטיו נמדדים על פי כושרם היצרני ושנשען על הנחות יסוד של חוסר שוויון וצריכה. זהו עולם של פרטים קטנים, של ניהול חשבונות. זה עולם שבו גם לניכור יש ערך מאחר וממנו נפער הריק- מרחב פוטנציאלי למלא בסחורה נוספת, בתחליף.

בפרקטיקה, ביומיום, פועלות מערכות של ניהול ובקרה, אלו מייצרות את הפקידות. פקידות זו מתבוננת על מנת לקטלג, חותמת על מנת לאשר, רושמת כדי למחוק.

עבודות:

האמנית מביטה על מנת לדמיין, חותמת, מכתימה, רושמת כדי להעניק ממשות. גבר משתין צבע, מפספס את האסלה- מלכלך. חריץ תחת של שרברב, זקנה בחזייה חשופה, זמן שאול- מתנשקת. גבר שחור גדול מנקה. מנהל שבע: עיניו עצומות וידיו מורמות. מאבטח קטן סורק דמות גדולה, עורך דין ונאשם: החוק נושק לפשע.

שירותים:

"למעמדות שונים יש ערכים חברתיים סותרים התואמים את האינטרסים הכלכליים והחברתיים שלהם. המאבק אודות משמעותם של סימנים ומסמנים הם חלק מן המאבק המעמדי. המעמד השליט מנסה, במסגרת מאבקו הכולל עם מעמד נשלט, להציג מסמנים כבעלי משמעות יחידה, בלתי ניתנת לשינוי ועל מעמדית, ועל ידי כך להבטיח את המשמעות שהוא מקצה לסימנים המבוטאים במסגרת אידיאולוגיה שלטת."

המבט שתר אחר הפגמים:

מה מקומו של הצבע בעולם הכסף? עולם בו תפקידו של האור הוא לסנוור, ועל חווית התבוננות נגזר לנצנץ. העבד משפיל מבט בפני אדון, האדון עיוור אל העבד. הקלקול בכלכלת המבטים, החריקה, חושפת שוליים, מסיטה את המראה.

מתגרה:

אין מראה חריפה יותר מזו של הפנטזייה. היא אינה מיישרת קו אלא פורעת אותו, היא בוגדנית ונאמנה, שומרת חוק וטרנסגרסיבית. היא אינה מחויבת לא למבט ולא לתאורה, היא  מהבהבת בין הפרטי והקולקטיבי, מתגרה.

שני וגברים וזונה רוכנים אל מכונית:

שני גברים מציצים למכונית,  קבורים  בניסיון לתקן את המנגנון. זונה עובדת, מתכופפת אל לקוח- אחוריה במרכז הציור.

הכלא של המבט:

במסווה של חופש ואינדיווידואליות, העולם הקפיטליסטי משומן במנגנוני שליטה מתוחכמים ביותר:  הוא מבכר את המציצנות המבוימת, את המלודרמה וכך בעודו מתחזה לראייה חדה וחושפת הוא אינו מציע אלא מבט שנידון לשקף את כלכלת התחליפים.

עבודות:

מה היא עבודתו של הצייר המופקד על הבעלות של אמצעי ייצור הדימויים. האם בעולם שבו לרוב יש בעלות רק על כוחו לעבוד , תפקידו של הציור הוא לפקוח עיניים או לעצום אותן? האם נכסי הציור משועבדים להבריק את הריק או לשרת את העבדות?, האם ניתן להתבונן רק בעיניים עצומות?.

הסטייה הציורית:

הציור בתערוכה מציע את הקשיחות של אי הסדר, את הנזילות של הסימן, מלוכלך בעולם אחד הוא נקי בעולם אחר.  כוחו של הציור הוא להביט בלב ההוויה כדי להדהד את הסטיות שלה.

________________________________________________________

1 וולישנוב עמ' 370, לקסיקון לתיאוריה של התרבות, רסלינג, תל אביב, 2007

2 מרקס הכיר בכך שחברה קפיטליסטית נבנית באמצעות היריבות בין הבורגנות שאמצעי הייצור נמצאים בבעלותה ושליטתה, והפרולטריון שהוא הבעלים רק של יכולתו לעבוד ושעל כן שורד רק על ידי מכירת כוח העבודה שלו.